מקור המילה יוגה הוא בשפה הסנסקריט העתיקה. פירושה הוא מאוחד, שלם, מלא.
תרגול היוגה אינו מסתכם רק בתנוחות שאנו מבצעים במסגרת השעור אך עם זאת, זוהי נקודת ההתחלה הבלתי נמנעת של תרגול היוגה.
כפי שאין אנו יכולים להתחיל לטפס על ההר בחציו, כך אין אנו יכולים להתחיל לתרגל יוגה ברמה אחרת שאינה המפגש הכל כך מוחשי וגשמי עם הגוף.
במידה ואנו מאפשרים לה, נוטה היוגה לשקף לנו את עצמנו בדיוק כפי שאנו מביטים במראה. כעת, הבחירה שלנו היא האם להביט הישר ללב בבואתנו או להסית את מבטנו לכיוון אחר.
אין סוף למצבים בהם אדם יכול להשתקף והמפגש עם תרגול תנוחות היוגה הוא המצב הראשוני וההכרחי, המפתח לכל התהליך המרתק והלא פשוט של הליכה בדרך היוגה.
השלב ההתחלתי של תרגול היוגה הוא ההתוודעות אל גבולות הגוף וגם גבולות הנפש. אין לדעת כמה זמן יימשך שלב זה והאם אי פעם יסתיים.. זהו תהליך של חיים.
ההתוודעות אל גבולות הגוף מתרחשת כאשר אנו מביאים אליהם את תשומת ליבנו, וביוגה אנו מעמיקים ואומרים "הבא את המודעות אל אזור מסויים. הייה האזור הזה בכל רמות קיומך! בכך תחיה ותבריא אותו". בזאת נבדל התרגול הגופני ביוגה מפעילויות גופניות אחרות.
היוגה חובקת עולם ומלואו (ואף מעבר לו) ולכן היא אינה רק פעילות גופנית. אך מעצם היותנו יצורים ארציים בעלי גוף, עלינו להכיר את הכלי שבזכותו אנו חיים; הגוף. זהו הצעד הראשוני בתרגול היוגה- היכרות עם גופנו.
בשיעור יוגה אנו מתרגלים תנוחות רבות ומגוונות, בהתאם ליכולות שלנו, בהתאם למזג האויר, בהתאם להרכב הקבוצה, המצב הנפשי באותו היום, התנאים במקום ועוד. ההקשבה למכלול הצרכים הללו היא זאת שהופכת את תרגול היוגה לשונה במהותו מסוגים אחרים של פעילות. לעיתים, החשיבות של ההקשבה בלמידה העצמית היא גדולה הרבה יותר מהחשיבות של מספר התרגילים או רמת הקושי שלהם בשעור, ובכלל המושג "שעור" מקבל גוון אחר כאשר מדובר בתרגול יוגי.
אז מעצם היותה של היוגה שלמה ומאוחדת, היא עובדת על רמות שונות ומתחילה ברמה הברורה ביותר. זו שאין עליה עוררין: הגוף. כולנו יודעים שיש חשיבות רבה לפעילות גופנית בחיינו, אך נלך רחוק יותר ונשאל האם כולנו יודעים איזה חשיבות יש לפעילות גופנית מודעת? ובכלל, מהי פעילות גופנית מודעת???
פעילות גופנית מודעת היא פעילות הנעשית בצורה בלתי מכאנית.
הכוונה במלה "מכאנית" היא לפעולה מתוכנתת וידועה מראש. כאשר אנו הולכים למכון כושר אנו יודעים שעלינו לבצע 20 שכיבות שמיכה, 30 דקות הליכה על מכשיר, מתיחות ועוד… אך ביוגה אין המצב כזה.
בתחילתו של כל שעור יוגה אנחנו מנסים לנקות את תודעתנו מרשמים קודמים, לבוא נקיים. נקיים במחשבה, נקיים במעשים, נקיים בגוף. להתחיל את השעור כאילו זה השעור הראשון. כל זאת מתוך התכוונות לחויה מחודשת בכל רגע נתון. אין זה קל.
אין זה קל מכיוון שאנו עובדים לפי התניות. אנו יודעים מראש מי המורה ומה דעתנו עליו/ה, אנו יודעים מראש כיצד נראית הכיתה, כמה אנשים בדר"כ נמצאים בשעור, מה רמת התרגול ועוד. כשאנו מודעים לקיום ההתניות הללו ומנסים לחוות מחדש כל רגע נתון, כל הנחיה שניתנת בשעור, כל תחושה שחולפת בגוף, כל מחשבה, ללא צורך בתיוג והתניה, אנו מתבוננים מהמקום הנקי והנייטרלי ביותר.
תנוחות היוגה ודברי המורה עשויות לעורר רגשות חיוביים ורגשות קונפילקטואליים מגוונים. זאת המטרה… כך נוצרת המראה. כך משתקפים אנחנו לעצמנו. מתרגל היוגה שיודע זאת עושה עבודת אמת.
בכל מקרה שבו אנו משליכים את הקונפליקטים שלנו (וגם את הרגשות החיוביים שלנו) על אדם אחר אנו מתנערים מאחריות. האחריות היא לעולם שלנו.
קל לנו להיות מושפעים לטובה ממחמאה וקל לנו להיות מושפעים לרעה מביקורת. אחרי הכל אנו יצורים אנושיים. הדרישה לעמוד אל מול כל אלה מבלי לחוש ליטוף או צביטה אינה מציאותית.
אך עם זאת, עלינו לראות את התמונה הכוללת ולזכור שמטרת היוגה היא לשמור אותנו במרכז ככל שניתן בין מצב קיצוני אחד למצב קיצוני אחר. כאן באה לידי ביטוי היוגה כנבדלת מפעילויות אחרות.
עצם העבודה עם הגוף מראה לנו מי אנחנו ברמה ההתחלתית של קווי המתאר הפיסיים. היא משקפת, מראה ומלמדת אותנו כיצד לקבל את עצמנו עם כל הרגשות, הקונפליקטים, המעלות והמורדות שלנו, ועדיין, להצליח לשמור על שוויון נפש.
היוגה היא ברכה.